<h1>רבינו אברהם מן ההר — חגיגה</h1>
<h2>דף ה.</h2>
[חגיגה י"א ע"ב] לבתו מאנוסתו דלא כתיבא. דאילו בתו מאשתו כתיבא דכתיב [ויקרא י"ח] ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה, דהכי משמע קרא בין שהוא ממנו בין שהוא מאיש אחר, וכתיב קרא אחרינא ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותה וגו', והכי מוקמינן ליה במסכת יבמות [צ"ז ע"א] בבת בתו מאנוסתו מדלא אסר בבת בתה של אשה זו אלא בבת הבת שנולדה הימנו ובהאי קרא דאנוסה בת בתו ובת בנו כתיבי, בתו לא כתיבא. ואם תאמר קל וחומר, אין מזהירין ואין עונשין מדין ק"ו. ודיני ממונות ומצות עשה והלכות עבודה ופסולי קדשים [אתה למד] מדין ק"ו [אבל לא] אזהרות ועונשין ומקרא נפקא לן במסכת מכות [ה' ע"ב], ומהיכן אנו למידים בתו מאנוסתו. אתיא הנה הנה. לאיסור, אתיא זימה זימה לשריפה. כתוב [בנישואין] (בעונשים) שארה הנה זימה היא, וכתיב באונסין כי ערותך הנה, מה הנה האמור (בעונשין) [בנישואין] עשה בתה כבת בתה ובת בנה, אף באונסין עשה בתו כבת בתו ובת בנו. אתיא זימה זימה לשריפה מאחר שלמדת אנוסה מנשואה ובנשואה כתיב זימה היא כמה דכתיב באונסין דמי וחוזר ילמוד בה שריפה מאיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו וכו'. הנך. דלא מפרשי האי לאו גופי תורה נינהו בתמיה. הן והן. אלו ואלו.
<h2>דף ט.</h2>
[חגיגה ו' ע"א] לפני הדיבור. קודם מתן תורה הקריבו שלמים בסיני. וישלח את נערי. אע"ג דהאי קרא כתיב באלה המשפטים לאחר עשרת הדברות. קודם מתן תורה הואי, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, והכי איתא במסכת שבת פרק רבי עקיבא [פ"ח ע"א]. שתי אכילות. אכילת מזבח ואכילת אדם.
<h2>דף יט:</h2>
[חגיגה י' ע"ב] מלאכת מחשבת אסרה תורה. שהמלאכה חשובה בעיניו ונתכוין לעשותה. לא כתיבא. גבי שבת, אלא במשכן הוא דכתיבא, ולפי שסמך בויקהל פרשת שבת לפרשת בנין המשכן אנו למידין מלאכת מחשבת לשבת. מיכתב כתיבא. כדאמרינן לעיל מוחגותם אותו חג לה'. וחוגו חגא. להרבות שמחה, ומאי כהררין ראייה גדולה היא.
